חופשה שנתית ? מה מנין הימים המגיע על פי דין, הסכמים קיבוציים צווי הרחבה ופרקטיקה וכיצד מתבצע חישוב עבור יום חופשה ? 

על פי חוק חופשה שנתית נקבע מנין ימי החופשה השנתית המגיעים לעבוד על פי וותקו במקום עבודתו.
עובדה זו ידועה למרבית העובדים במשק, אך מהו מנין הימים המגיע לכל שנת עבודה וכיצד מבוצע חישוב השכר ליום עבודה? הינן שאלות שהתשובה להן מורכבת הרבה יותר ולכן ולא בכדי אין מידע זה מהווה את נחלת הכלל.
מטרת מאמר זה, על ידי הח"מ, שדיני עבודה הינה תחום מומחיותו, ואף הוציא לאור 2 אוגדנים בתחום זה, להציג בפני העובדים את המידע החסר, ככל שניתן.
על פי סעיף 3 לחוק חופשה שנתית, תשי"א - 1951 אורך החופשה השנתית לכל שנת עבודה אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד הוא:ב- 4 השנים הראשונות - 14 ימים, בשנה החמישית - 16 ימים, בשנה השישית, 18 ימים, בשנה השביעית 21 יום, בעד השנה השמינית ולאחריה יום נוסף לכל שנה, עד מנין של 28 ימים, קרי לשנה שמינית 22 ימים לשנה תשיעית 23 ימים וכו'.
מנין הימים הנ"ל לא יכלול יותר ממנוחה שבועית אחת לכל שבעת ימי חופשה.
בפרקטיקה הנוהגת בשעה שהעובד מבקש לחשב את פדיון החופשה המגיע לו נעשה חישוב בהפחתת השבת והשישי, אך תהליך מחשבתי זה אינו נכון. אם המעביד לא הוציא העובד לתקופת חופשה הכוללת את המנוחה השבועית הרי נותר לזכותו של העובד מנין ימים רב יותר לניצול חופשה או לפדיון. והרשום בהרבה אתרים בסוגיה זו אינו נכון!!!
על המבקשים לבצע את התחשיב להיות עירניים לכך שאף שעל פי החוק זכאי העובד לקבל ביום חופשה את השכר שהיה מקבל כאילו עבד- שמשמעותו בד"כ חלוקת השכר החודשי למנין ימי העבודה שנוהג העובד לעבוד בחודש, הרי בתחשיב של ערך פדיון יש ליטול את תחשיב השכר היומי על פי חלוקת השכר ברבעון הטוב ביותר של השנה האחרונה בחלוקה ל- 90 ימים. משמעות הדבר שבפדיון חופשה - זכות לאחר סיום יחסי עובד ומעביד - עלול עובד המקבל פדיון חופשה לקבל סכום הנמוך כדי 30% מהסכום שהיה מקבל אילו ניצל חופשה בפועל.
יצוין כי בהרבה מקומות עבודה, לרבות הסתדרותיים לשעבר, כמו קופת חולים כללית ואח', בשעה שהעובד יוצא לחופשה שנתית הוא מקופת בשכרו באופן קיצוני כאשר שכרו אינו משולם לו לפי השכר הרגיל שהיה צריך לקבל אילו עבד אלא תשלום שכר על פי שכרו הבסיסי בלבד, כאשר הפרשי התשלום יכולים להתבטא בהפרשים שהוצגו בפניי המגיעים לפי 4.
למרות הוראות חוק אלה ישנם הסכמים קיבוציים שקבעו את מנין ימי החופשה על פי מנין ימי עבודה בפועל, קרי ללא יום שבת או יום חג, או כל יום מנוחה שבועית אחר.
גם בהסכם העבודה הכללי לקיצור שבוע העבודה במשק נקבעו מנין ימי החופשה השנתית בהתחשב בקיצור שבוע העבודה וזאת החל מיום 1.7.1997 שם הכתוב מדבר רק על הפחתת הזכויות שנצברו עד לאותו מועד, אך מכאן אתה למד כי גם הזכויות לעתיד יופחתו בהתאם, כאשר הרעיון המנחה הוא שלנוכח הפחתת מנין ימי העבודה יש להפחית את מנין ימי החופשה כימי עבודה בתשלום, וכך לדוגמה במקום 14 ימי חופשה לשנים 1-4 יופחת ל- 12 ימים. בפועל על פי הוראות הסכמים קיבוציים שונים מצויינים בפועל מנין ימי החופשה כימי עבודה בפועל בהתעלם ובצדק מנושא החופשה השנתית שאינו ולא היה רלוונטי לגבי הניצול בפועל ורק מסבך את החישובים, מקשה על הצדדים ומחייב את המעביד על מנת שמנין ימי החופשה לא יהיה גדול ממה שייעד לו מהמחוקק, להוציא עובדים לחופשה של לפחות 7 ימים אף אם הדבר אינו מתאים ונוח לעובד ולעיתים גם לא למעביד.
מימושה של הוראת סעיף זו מורכב מעט יותר, שכן החוק הינו יציר כפיו של המחוקק בשנת 1951 ואילו מאז עברו שינויים רבים במשק העבודה ואילו החוק עבר שינויים מועטים בלבד, ואף לא את השינויים הנדרשים.
בנסיבות דנן עולה השאלה מהו מנין ימי החופשה המגיעים לעובד שעבר למתכונת של 5 ימי עבודה בשבוע במקום שישה?
לכאורה, וככל שההסכמים הקיבוציים לא חלים עליו, הרי הוא זכאי לפעול על פי החוק, אך לנוכח העובדה כי כיום המנוחה השבועית כוללת למעשה 2 ימים, יכול המעביד להוציא העובד לחופשה בת 7 ימים המהווה בפועל רק 5 ימים ולחייב את מנין ימי החופשה שלו ב- 7 ימים, אך אם העובד מנצל בפועל רק ימים בודדים, נראה כי על פי הוראות החוק הרגילות לא צירך להיות שינוי במספר ימי החופשה. בפרקטיקה בבית הדין ואף באתר התמ"ת עולה כי אין הם סבורים כך והתחשיבים המבוצעים על ידם הינם שבמקרה של עבודה בשבוע מקוצר של 5 ימים מנין ימי החופשה מתקצר. הח"מ לא מצא לכך תימוכין חוקיים למעט כמובן הוראות הסמים קיבוציים וצווי הרחבה ספציפיים שבהם מצוין הדבר מפורשות והנושא יוותר בצריך עיון לנוכח העובדה כי עד כמה שהדבר מפתיע אין לגביו פסיקה.
על פי הסכמי העבודה הנוהגים במשק ישנה הפחתה במנין ימי החופשה המגיעים לעובד, בכפוף לתחולתם על היחסים בין הצדדים, כך על פי צו ההרחבה הכללי במשק לענין קיצור שבוע העבודה נקבע כי מקום עבודה מהמפורטים ברשימה, שמספר עובדיו גדול מ- 4 עובדים יחול עליו הצו.
בין תחומי העבודה הקיימים תמצא את תחום המעבידים החברים בהתאחדות התעשיינים בשראל, לשכת המסחר תל-אביב - יפו בשמה ובשם לשכות המסחר בירושלים, בחיפה ובבאר-שבע, התאחדות הקבלנים בישראל, התאחדות האיכרים בישראל, התאחדות תעשייני היהלומים בישראל בע"מ, התאחדות במלונות בישראל, האיגוד הארצי של מפעלי השמירה בישראל, האיגוד הכל ארצי של מפעלי האחזקה נקיון בישראל, התאחדות המלאכה והתעשיה בישראל, האיגוד הארצי למסחר בישראל, התאחדות ענף הקולנוע בישראל, התאחדות הסוחרים בישראל, איגוד הבנקים בישראל, לשכת ארגוני העצמאיים בישראל.
מעבידים החברים באיגודים אלה מחוייבים לפעול על פי הסכם הקיבוצי ולא על פי חוק חופשה שנתית.
חישוב מנין ימי החופשה לעובד למי שלא עבד כל השנה הינו חישוב לטובת העובד ומתבצע כדלקמן:
אם התקיימו יחסי עובד ומעביד בכל שנת העבודה, שכיום, החל מ- 1.1.06, הינה החל מ- 1.לינואר בכל שנה, די בכך שהעובד עבד 200 ימים על מנת לזכותו בכל מנין ימי החופשה השנתית על פי החוק, ואם לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בכל השנה על העובד לעבוד 240 יום כדי לקבל זכאות של שנת עבודה מלאה.
הזכאות נעשית על ידי חישוב מנין ימי העבודה חלקי 200 או 240 לפי הענין והכפלת התוצאה במנין הימים המגיע לאותה שנת עבודה ולוקחים רק את החלק השלם של התוצאה, קרי אם לפי התחשיב לדוגמה יוצאת תוצאה של 7.5 ימים יהיה העובד זכאי ל- 7 ימי חופשה בלבד.
ואם תרצה להוסיף על הבלבול הקיים בתחום הרי מחד על פי פסיקתו האחרונה של בית הדין הארצי לעבודה נקבע כי הזכאות לחופשה שנתית הינה ל- 3 שנות עבודה בתוספת הזכאות לצבירה בשנה השוטפת וכל מה שמעבר לכך מתיישן. ( פסיקה ששינתה פסיקות קודמות שקבעו זכאות מחד ל- 3 שנים בלבד בהתעלם מהשנה השוטפת, ופסיקה ישנה יותר שקבעה כי הזכאות היא ל- 4 שנים בתוספת שנה שוטפת. יצוין כי לעניות דעתו של הח"מ בית הדין הארצי לא התמודד כלל עם העובדה כי על פי החוק אין לצבור זכות לחופשה מעבר לשנתיים?!!, אך כנראה שמישהו צריך לטעון את הטענה על מנת שבתי הדין יאלצו להתמודד איתה.
יצוין כי עובדים ומעבידים רבים, אם לא כולם, אינם מודעים לעובדה שהזכות לפדיון של חופשה שנתית הסכמית העולה על המגיע על פי דין, אינה קיימת והזכות לגבי ההפרש העולה על הזכאות על פי דין מתבטלת, אלא אם העובד יוכיח כי לא יכל לנצל את הזכות לחופשה ההסכמית, בגין סירוב המעביד לאפשר לו לעשות כן, שרק אז יוכל לתבוע פדיון שכזה.